11 פבר

דליים סדוקים

דליים סדוקיםאני מאד אוהב את הסיפור הזה. אפשר לקרוא אותו לילדים שלנו ואפשר לקרוא אותו לעצמינו.

לאישה סינית היו שני דליים. באחד הדליים היה סדק, בעוד השני היה מושלם והגיע תמיד מלא ליעדו.
בסוף הדרך הארוכה מן המעיין ועד לבית, הדלי הסדוק הגיע מלא בחציו.

במשך שנתיים הביאה האישה מדי יום ביומו דלי וחצי של מים לביתה.
הדלי המושלם היה גאה בהישגיו, אך הדלי הסדוק המסכן, התבייש במומו והיה אומלל כיוון שהצליח
לבצע רק מחצית מייעודו.

לאחר שנתיים של מה שנראה ככישלון מר, הוא פנה אל האישה ליד המעיין ואמר לה:
"אני מתבייש שהסדק שבי גורם למים לדלוף לאורך הדרך הביתה".

האישה חייכה ושאלה:
"האם שמת לב שיש פרחים בצד שלך של השביל ואילו בצד השני אין?"
והיא הוסיפה ואמרה –"המום שלך מוכר לי מאז ומתמיד, ולכן טמנתי זרעי פרחים בצד שלך, ובכול יום שאנו צועדים הביתה אתה משקה אותם. במשך שנתיים אני יכולה לקטוף פרחים יפים אלה
כדי לקשט את השולחן, ולולא היית כמו שאתה, לא היה היופי הזה מעשיר את הבית ומשמח אותי".

לכול אחד מאתנו יש סדק כלשהו, אך הסדקים שלנו הם שעושים אותנו מיוחדים. ניתן לשאול את הילד שאלות הבאות:

– מהו הסדק שלך?
– מה המיוחדות שהסדק הזה מאפשר לך?
– מהם הפרחים שאת/ה מצמיח/ה בצד הדרך?…
– באיזה אופן את/ה מצליח/ה להפוך חסרון של משהו קרוב בסביבתך ליתרון?